כבר עברה שנה...איך שהזמן טס

הצצתי בבלוג של עצמי (הישן) לראות איך הייתי לפני שנה
הייתי ממש ממורמר אז,לא חשבתי לעצמי שזה היה כל כך גרוע.
אבל מצאתי את הסיפור הקצר שכתבתי אז.

הוא יצא מאוד דכאוני אבל זה היה נסיון מעניין.

בא לי לכתוב קצת, ישבתי לי ברכבת היום(כמו בכל יום)וקראתי את הספר הלא נגמר שאני קורא כבר חודשיים (900 עמודים) אבל ממש טוב בעיניי והתחלתי לפנטז קצת על סיפורים שבא לי לכתוב.

ועלו לי כמה תמונות לראש (כן רובם מדממות :) ) אבל הרעיון נחמד, אני אמשיך להתבשל איתו אולי אכתוב משהו קצר ונראה אולי זה יזרום משם.

בכל מקרה מצאתי את זה בבלוג הקודם...היה מעניין לקרוא את זה שוב כנראה שזאת היתה תקופה לא ממש טובה.

תהנו.

סיפור קצר

הוא פקח את עיניו
צלילי המוזיקה השקטה שבקעה ממערכת הסאונד היוקרתית שקנה לפני חודשיים חתכו את השקט בעוד צלילי סקסופון מתחפרים מתחת לעור ולתוך הנשמה קול מחוספס של זמר ג'אז אלמוני שר על בדידות וכאב.
הוא הזיז את ידו וגילה כוס משקה חצי ריקה בידו , ג'וני ווקר בלק לייבל , קוביות הקרח נמסו מזמן וכאת רק החמימות הצורבת זרמה במורד גרונו כשהרחיק את כוס המשקה משפתיו.
הוא פקח את עיניו והסתכל סביב הוא היה בדירה שלו קומה 45 בבניין הדירות המפואר ביותר בניו-יורק
הסיגר במאפרה לידו כבה מזמן ורק שרידים של ריח עשן עלו באפו .
ישנתי הרבה חשב לעמו כשהתרומם מספת העור הרכה כל גופו כאב , הוא התמתח ונשמע כאילו כל עצם בגופו חוזרת למקומה הטבעי .
רגליו היחפות נגררו על השטיח הפרסי הלבן הוא גרר את עצמו לעבר המקלחת ולפתע משך את רגלו למעלה בכאב. חתיכת זכוכית נעוצה בכף רגלו , הוא משך אותה החוצה , הפצע לא היה עמוק אבל הדם זרם כמו מים.
הוא מיהר לחדר האמבטיה משעיר אחריו עקבות של דם על השטיח היוקרתי, פרידה תנקה את זה בביקור הבא שלה חשב לעצמו , בשביל זה אני משלם לה כל כך הרבה.
הוא ניכנס לחדר האמבטיה ושלף בקבוק של יוד ופלסטר.
הוא חיטא את הפצע , הוא תמיד אהב את המראה של דם בעיקר של עצמו .
אולי בגלל שזה מזכיר לו כמה הוא אנושי .
אם כל ההצלחות הגדולות בעולם ההיטק לפעמים הוא הרגיש בלתי מנוצח ושכל העולם מונח לרגליו.
אך גם דבר קטן כמו חתיכת זכוכית שבורה יכול לגרום לך לדמם ולהוריד אותך לקרקע.
הוא סגר את הפצע עם פלסטר וסיים את עסקיו בחדר השירותים.
הוא חזר לסלון והבחין בכתמי הדם שהותיר על השטיח . הוא שם לב שלידם היו כתמים נוספים דהויים יותר. מוזר, חשב לעצמו , אני לא זוכר מאיפה הכתמים האלו הגיעו פרידה הולכת לשלם ובגדול.
הוא פסע למטבח הרים את השלט והגביר את עוצמת המוזיקה.
צלילי הגיטרה הרכים שטפו את החדר וסחפו אותו לפגישה הראשונה איתה , היא הייתה אשת חלומותיו היא הייתה שלו והוא איבד אותה ,איבד אותה סתם . הכסף הכסף הוא כל מה שראה לנגד עיניו והוא איבד ואותה איבד אותה לעד.
הוא כיוון את השלט לקיר השחור ומה שנראה כאבן שחורה עתה נמוג והפך לחלון המשקיף על העיר.
ניו יורק , עשיתי את זה חשב לעצמו , עשיתי את זה אבל מה כל זה שווה מה כל זה שווה בלעדיה .
לחיצה נוספת גרמה לחלון להחליק לשני הצדדים בעוד אויר הלילה הקריר חדר לחדר .
הוא אהב את הנוף , הוא התקרב אל המקום בו קודם היה קיר זכוכית והביט מטה אל העיר .
העיר שלו.
אויר הלילה הקריר שטף את גופו ניקה אותו.
מה עשיתי , זה שווה את זה ? הכסף, הנשים, הבית ,העסק .
האם בשביל זה אני פה ?
הרגשת ריקנות שטפה את גופו כשהוא התקרב על הקצה.
החלטה אחת חלפה בראשו כשגופו עזב את הרצפה שעליה עמד .
הוא עף , לראשונה בחייו הוא היה חופשי , הוא עף ,לא כבול לעולם החומרי
חופשי, הוא עף!
הרוח הכתה בפניו והיה ניתן לראותו בברור מחייך .
לראשונה ב 10 שנים , הוא אפילו צחק .
ואז שקט.

הוא פקח את עיניו
צלילי המוזיקה השקטה שבקעה ממערכת הסאונד היוקרתית שקנה לפני חודשיים חתכו את השקט.